בתקופה בה אנו במודע ובחוסר מודע משפיעים לרעה עלינו ועל הסביבה שלנו, נדרש לשקול אמצעים לשינוי שגרת היום-יום שלנו. החלטות בחיי היום-היום כמו - איך להגיע למקום העבודה, איך להתנייד, מה לצרוך, כמה לצרוך, מה לאכול וכיצד לבלות - משפיעות באופן ישיר על איכות חיינו ועל הסביבה העירונית שלנו. החלטות אלה קשורות במקביל לסביבה העירונית הקיימת בתל-אביב כמו - התשתיות, התחבורה, הרחוב, הקהילה - וכל אלו לוקחים חלק מאיכות חיינו בעיר.

 

בעבר הלא רחוק, פעילות גופנית הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום - מרבית העבודות היו פיסיות, עבודות בית נעשו באופן ידני, והגעה ממקום למקום נעשה בעיקר ברגל. בהתאם לכך, המרחב העירוני הותאם לתנועת הולכי הרגל - חנויות ומוסדות ציבור היו קרובים זה לזה ולאזורי מגורים, והיו מקושרים ביניהם בתשתית דרכים עבור הולכי רגל. לקראת מחצית המאה ה-20, עם העלייה בשימוש ברכב, חלה תנופה בפיתוח הפרברי, המאופיין באזורי מגורים נרחבים בצפיפות נמוכה עם רחובות מפותלים וללא מוצא. שינויים אלה ושיפורים טכנולוגיים הוציאו בהדרגה את הפעילות הגופנית מחיי היום-יום ומחיי הרחוב באמצעות מגוון תהליכים - הגדלת המרחק בין הבית לעבודה, הגברת התלות ברכב פרטי והמרת הליכות בנסיעות, ריבוי עבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני, ‘מיכון’ עבודות הבית, וריבוי עיסוק פנאי הכוללים ישיבה, מה שקרוי ‘אורח חיים יושבני.

 

כחלק ממחקר מהו אורח חיים בריא בעיר תל-אביב, מה קרה למדרכות בעיר ואיך כלי הרכב “השתלטו” על המרחב של הולכי הרגל, אני בוחנת מחדש את פני העיר דרך המדרכות ורוצה להביא למודעות איך ניתן לחיות באורח חיים בריא. הפרויקט עוסק בעיצוב ותוכן לתערוכה של העתיד בבית ביאליק, תל-אביב. בתערוכה אני מתעסקת בחוויות הקוראות לצופה להשתתף במשחק דרך עימות חברתי וחושי. הצעת חוויות שיאפשרו חינוך אסתטי חדש, דרך תפיסה חזותית, שמיעתית, מישושית ומושגית. משחק בין האני האישי בעיר לבין האני בסביבה שלי בעיר. איך ביחד רואים את העיר תל-אביב העתידית.